הרצאה 5

הפוטנציאל הטיפולי של הקבוצה

ברכה הדר

ההרצאה מתמקדת בשני מושגים חשובים של האנליזה הקבוצתית שנובעים מהעובדה של הישיבה במעגל פנים אל פנים:

א.היחיד בקבוצה והקבוצה כשלם (ובתוך זה מגולמת גם  תופעת הרזוננס).

ב.מירורינג.

היחיד בקבוצה והקבוצה כשלם:

לצורך הבנת המושג נתעכב על התופעה הפרדוכסלית שהיא הליבה של האנליזה  הקבוצתית.

באנליזה הקבוצתית מתקיים הפרדוכס של הזר המתקיים בפרטי, באישי.

בתחילת המאה ה 20 שלטה תפיסה של DECENTERING של הסובייקט שהיא גם התפיסה השלטת באנליזה הקבוצתית. פוקס כתב: "האנטיתזה בין החברתי לאינטרהפסיכי היא מטעה. התפיסה שליחיד יש נפש שהיא כולה פרטית שלו ואילו החברתי והתרבותי הם כוחות שנמצאים מחוץ לו והאינדיבידואל נמצא באינטראקציה אתם – תפיסה זו היא שגויה".

זוהי תפיסה מהפכנית שאינה קלה לעיכול.

חווית הזר בקבוצה מתקיפה את חברי הקבוצה כל הזמן: מפתיעה, מכאיבה, כל הזמן יש פוטנציאל שמשהו קורה לנו שלא אנחנו יזמנו.

המפגש עם האחר יכול להציף אותנו ואז אין מקום ללמוד את האחר, או שאנחנו יכולים    לאבד את עצמנו.

זו יכולה להיות סיטואציה מפחידה – לאבד את עצמי, ולכן יכולה להיות נטייה חזקה בקבוצה להרחיק את הזר  (תופעה של שעיר לעזאזל).

העבודה החשובה של המנחה בקבוצה היא לעזור לפרטים בקבוצה להגיב לקריאה של האחר.

וולדנפלס, פילוסוף גרמני,  אומר שהיצור האנושי הוא חיה מגיבה. אף פעם אין לו את המילה הראשונה או האחרונה. תמיד אנחנו מגיבים למישהו שמגיב אלינו וחוזר חלילה.

הביטוי "חיה מגיבה" הוא הביטוי החזק ביותר לתאר את תופעת הרזוננס (הדהוד) המתרחשת בקבוצה. תופעת הרזוננס מסבירה מדוע קבוצה טיפולית יכולה להיות כ"כ אפקטיבית כי הסיפור האינדיבידואלי מתעורר בקבוצה אפילו ללא כוונתו של המטופל לעורר אותו.

ואיך זה קורה?

מדובר על קומוניקציה לא מודעת בין אנשים שמתרחשת באופן אינסטינקטיבי וללא שליטה של המגיב, ומופעלת ע"י התהליך הקבוצתי.

המושג רזוננס לקוח מעולם התופעות הפיסיקליות ומשתמשים בו גם במוזיקה. כלי נגינה מסוים (כינור, פסנתר) יהדהד לכלי נגינה אחר שמשמיע צליל באותו הטון.

פוקס הגדיר רזוננס כך: נטייה של משתתף בקבוצה להדהד למאורעות בקבוצה לפי ה"מפתח" שבו האישיות המסוימת שלו מכווננת. הכוונה היא לשלבי ההתפתחות שעבר ונקודות הפיקסציה שהתקבעו באישיותו.

הגירוי המעורר את תגובת הרזוננס אינו חייב להיות מילולי – הוא יכול להיות בהתנהגות, במאורעות סומאטיים , אירועי חיים חיצוניים, הופעה גופנית של המשתתפים. תגובות ההדהוד של המשתתפים מוחזרות למטריקס הקבוצתי שאליו כל המשתתפים מהדהדים וכך זהו תהליך אינסופי שקורה במפגש בין אנשים. בקבוצה טיפולית אנחנו יכולים להפוך את התהליך, בעזרת התערבויות, לטיפולי ומשמעותי.(כמובן שתופעת הרזוננס אינה ייחודית רק לקבוצה טיפולית.)

הקבוצה קיימת בזכות האינדיבידואלים שמרכיבים אותה ונוכחים בה בגופם, ושייכים אליה. אבל המילה "אנחנו" היא ביטוי של יחיד שמדבר בשם אחרים. הקבוצה כולה אינה יכולה לדבר כקולקטיב. אם זה קורה, אנחנו קוראים לתופעה הזאת "מסיפיקציה" ומבינים שזהו מנגנון הגנה שגורם לאנשים לאבד את עצמם ולהפוך לקולקטיב.

במציאות אין אנחנו "טהור" לעומת אחרים – אתם.

פרויד אמר: "האגו אינו שליט בביתו" והתכוון לקיומו של הלא-מודע, אך עדין מיקם אותו בתוך האינדיבידואל. פוקס, לעומתו, מיקם את הנפש "בין האנשים".

המפגש עם הלא מודע בקבוצה שונה מאד מאשר בפסיכואנליזה. לכן בטיפול אנליטי מדברים על "פרשנות" ובקבוצה אנליטית מדברים על "תרגום". הסובייקט פוגש את הלא-מודע דרך המפגש עם האחרים, הזרים, אלה שמחוצה לו.

לקשר עין יש תפקיד מרכזי בסטינג של הקבוצה (לעומת המקום הכול-כך מצומצם של זה בפסיכואנליזה.) כל אחד פוגש הרבה מבטים.

המלה החשובה בקבוצה היא המילה של האחר, לא המילה שלי.

אנשים שואלים: "איך זה יכול לעזור לי לשמוע בעיות של אחרים במקום לדבר על הבעיות שלי ולשמוע מה יש למטפל שלי להגיד עליהן."

התהליך הרפלקטיבי בקבוצה הוא אחד מעמודי התווך של העבודה הקבוצתית.

כדי לעשות רפלקציה על עצמנו אנחנו זקוקים ל MIRRORING של האחר.

מירורינג

זהו המושג השני באנליזה קבוצתית שנתמקד בו . מבחינה התפתחותית אנחנו יודעים שהתינוק רואה את עצמו משתקף בעיניים של אימו, של אביו, או של סביבה אנושית אחרת משמעותית,,  וזוהי ההתחלה של היווצרות התפיסה העצמית שלו.

התפיסה שהנפש היא מראה מושרשת בתרבות המערבית עוד מימי הפילוסופים היווניים.

הסיפור על נרציסוס הוא מטפורה חשובה להתפתחות הנפשית ולמקומה של קבוצה בהתפתחות הזאת. נרציסוס היה מאוהב בדימוי של עצמו שהשתקף במים, ולא יכול היה לעבור לעולם של יחסים בין אנשים, לעולם החברתי.

כלומר, המראה הנרקיסיסטית משקפת רק את העצמי ולא רואה את כל האחרים.

המיתוס הזה מופיע גם באגדות. (דוגמא: אמה החורגת של שלגיה אינה יכולה לסבול שהמראה משקפת לה מישהי אחרת יותר יפה ממנה).

ונחזור לקבוצה הטיפולית: לפי פוקס, המירורינג בקבוצה טיפולית הוא האימפקט של כל האינפורמציה לגבי העצמי שנאספת מהאינטראקציה החברתית והיחסים בין האנשים בSETTING של הטיפול הקבוצתי. כאן אנחנו נכנסים לרגע למושג חשוב של  DYNAMIC ADMINISTRATION שאומר שלדברים הטכניים של מבנה הקבוצה יש משמעות דינמית: הגבולות של הקבוצה (זמן ומרחב) הם המסגרת של המראה.

אנחנו יכולים לומר שהמעגל הקבוצתי הוא המסגרת של המראה.

מה שהופך את המראה עצמה לבעלת איכות משקפת היא התרבות התיאורטית שמעודדת שיקופים והבנות של הלא-מודע.

תהליך המראה בקבוצה הוא ריתמוס קבוע של הפנמה והחצנה – אני בתוכך ואתה בתוכי, יחד עם תחושה בסיסית של הייחודיות של כל אחד על בסיס מוצק של המטריקס הקבוצתי הנבנה תוך כדי התהליך. השוני בין חברי הקבוצה מתברר תוך כדי העבודה האנליטית של חקירת הטרנספרנס, והיא נעשית ע"י חברי הקבוצה וע"י המטפל שתפקידו לראות את היחידים בקבוצה ואת הקבוצה כשלם (המושג הראשון שהוזכר לעיל)

המטריצה הקבוצתית מבוססת על תהליכי מראה ועל הדהודים (רזוננס).

פוקס השתמש במושג MIRROR PHENOMENA והתכוון לקבוצה כשלם שבתוכה כל אירוע שקורה, גם אם הוא רק בין שני אנשים מהקבוצה, בעצם משפיע על כל חברי הקבוצה. זוהי הזדמנות עבור חבר צופה לראות בהתנהגותם של השניים הנמצאים באינטראקציה חלקים של עצמו שהוא הדחיק או התנתק מהם. הוא יכול לראות אותם מתנהגים בדיוק כמוהו, או ההיפך ממנו. הוא גם יכול ללמוד על עצמו (מרכיב חשוב בהתפתחות האגו) באמצעות ההשפעה שלו על אחרים, וגם באמצעות התמונה שהם יוצרים לגביו.

פוקס אומר שאפשר לתרגם את תגובות המראה למונחים פסיכואנליטיים כמו: השלכה, הזדהות, אבל חשוב בעיניו להדגיש את אספקט המראה. פוקס החשיב מירורינג ורזוננס כתהליך קבוצתי בסיסי וכמכניזם טיפולי ראשון במעלה. כדאי לשים לב שפוקס לא לקח את מושג המירורינג או הרזוננס מפסיכואנליזה. הוא אומר שתגובות מראה ותגובות הדהוד מופעלות רק כאשר מספר אנשים נפגשים ונמצאים באינטראקציה ביניהם.

בנוסף לתהליכי המראה, מה שקורה בין האנשים הוא תופעה של הדהוד רגשי או תוכני. ההדהוד יכול להיות גם ללא מילים. בגלל הסיטואציה של פנים מול פנים הבעות הפנים של משתתף מסוים יכולות להדהד אצל משתתף או משתתפים אחרים.

נזכיר שניים מבין האנליטיקאים שדיברו על מירורינג: קוהוט, וויניקוט.

קוהוט דיבר על התפקיד החשוב של המבט המתפעל בעיניים של האם שמחזיר לתינוק את ההשקעה הנרקיסיסטית שויתר עליה במעבר מנרקיסיזם ראשוני לנרקיסיזם של יחסי אובייקט.

תינוק שלא זוכה למבט המתפעל יחווה קשיים בהתפתחותו הנרקיסיסטית ולעולם ישווע לאובייקט-עצמי (SELFOBJECT) שיסתכל עליו במבט מתפעל. הוא יישאר נעול בהגנה של עצמי גרנדיוזי המחפש את ההורה האידיאלי שייתן לו את המבט המתפעל.

הקבוצה אינה יכולה למלא את התפקיד הזה, בודאי לא באופן מלא. משתתף עם מבנה אישיות כזה נוטה להתעלם משאר חברי הקבוצה ולפנות בעיקר אל המנחה.

וויניקוט אמר: אפילו האם הטובה דיה אינה יכולה לשקף לתינוק את עצמו במדויק מבלי להכניס את הפנטזיות והמשאלות שלה לגביו, ולכן השיקוף הזה לעולם לא יהיה הדבר עצמו – THE THING IN ITSELF  ולכן אנחנו, בני האדם, נידונים מראש לסוג של מלנכוליה. המשאלה להיות משוקף בצורה המדויקת כפי שאני מרגיש לעולם לא תתממש באופן מלא. והנה אנחנו נוגעים בעוד פרדוכס לגבי הקבוצה הטיפולית שהיא, בלשונו של פוקס היכל של מראות. החוויה הטיפולית בקבוצה תהיה תמיד מורכבת מתסכול ואכזבה יחד עם התעשרות, גדילה, ותחושת שייכות וקרבה.

חשוב לדעת את זה כאשר מרכיבים קבוצה וחושבים את מי לצרף. כדי להיות משתתף בקבוצה טיפולית אדם צריך מינימום מסוים של אינטגרציה נרקיסיסטית כדי להכיל את התסכול והכעס שהקבוצה יכולה לעורר.

ודבר נוסף מניסיוני הטיפולי – הקשר עם המטפל הקבוצתי הוא עוגן חשוב עבור מי שנכנס לקבוצה. לעולם לא אכניס לקבוצה משתתף חדש לפני שנפגשתי איתו מספר פעמים ויצרתי תחושה של קשר טיפולי שאפשר לסמוך עליו ברגעי משבר.

בהקשר זה אכניס עוד מושג חשוב NEGATIVE MIRRORING של הקבוצה כשלם.

זוהי התופעה של שעיר לעזאזל (SCAPEGOAT) שתקרה כאשר הקבוצה כולה מסרבת להכיר בחלקי אישיות מסוימים כקיימים אצל המשתתפים ומסמנת מישהו אחד כבעל החלקים הלא רצויים האלה. תופעה זו לא תוכל להיפתר ללא התערבות של המנחה.

סיכום

תהליכי המירורינג והרזוננס הם הליבה של התהליך הטיפולי בקבוצה – שניהם תהליכים בלתי נמנעים המתרחשים במפגש בין אנשים. תפקידו של המטפל הקבוצתי להשתמש בתהליכים הטבעיים האלה לעבודה טיפולית הכוללת את החלקים המודעים והלא-מודעים של המשתתפים.

מלקולם פיינס מבחין בין שני סוגי מירורינג:

מירורינג פרימיטיבי, מעמת, הרסני, המצביע על פיקסציה בשלב הדיאדי של ההתפתחות.

מירורינג חקרני ודיאלוגי שנעשה באופן של משא ומתן. בסוג כזה של מירורניג המשתתף יכול לשאת את העובדה ששני אנשים או יותר יכולים "לחיות" באותו מרחב פסיכולוגי שיש בו מקום לדעות והבנות שונות. במצב זה אנשים מתייחסים גם לעצמם וגם לאחרים כאנשים שלמים WHOLE PERSON  שיש בהם חלקים כאלה ואחרים, וגם אם אני לא אוהב חלק מסוים בך, זה לא הופך אותך באופן טוטאלי לשלילי.

הדגש כאן הוא על האפשרות לראות נקודת מבט המאפשרת משא ומתן על דעות מבלי להרוס אחד את השני.

ואסיים מציטוט של מישהי שעברה בחו"ל הכשרה באנליזה קבוצתית וכתבה מאמר המסכם את חוויותיה והבנותיה. היא נתנה למאמר את השם: "פנים מול פנים" וכך כתבה:
"זה הכול נעשה עם מראות (אנליזה קבוצתית).  המראות נמצאות שם, משקפות אחת את השנייה , ואת עצמן עד לאינסוף… אנליזה קבוצתית לימדה אותי להשתמש במראות, למצוא את עצמי באמצעות אחרים, כולל לגלות חלקים בעצמי שלא ידעתי על קיומם ולצרף אותם לחוויה שלמה של עצמי.

"לדעת ולהיות נודעת ע"י אחרים – זוהי המשמעות של אנליזה קבוצתית עבורי".

ברכה הדר: bracha.hadar@gmail.com